איטום רטיבות קפילארית / קפילרית

רטיבויות קפילאריות גורמות מאז ומתמיד למטרדי רטיבות קשים, הן במבנים היסטורים עתיקים והן במבנים מודרניים. הנפגעים הקבועים הם מבנים ישנים נושקי קרקע העשויים אבן ובטון, מרתפים, מקלטים, בתים פרטיים וקומות קרקע.

לרטיבות קפילארית ישנו מאפיין בולט:

קל מאוד להמנע ממנה – קשה מאוד להפטר ממנה.

הטיפול במפגעים קפילאריים ממושכים במבנים נושקי קרקע יהיה תמיד מרכב לבצוע לנוכח העובדה הבאה:

קילופי צבע בקירות עשויים לשוב ולהתרחש גם לאחר שהקיר כבר יבש לגמרי.

בעוד שלעיני המתבונן לא נראית כל רטיבות או לחות גלויה לעין, מלחים מסיסיים עשויים לשוב ולהפלט מן הקיר ולגרום לקילופי צבע ולהופעת שרידי "קצף" בקירות. מטרד זה מציב לעיתים קבלני איטום נבוכים ובעלי בתים מאוכזבים מול קילופי צבע בלתי מוסברים לכאורה. חלקם אף מסיקים מכך לעיתים כי עבודות האיטום לא בוצעו כשורה.

לפיכך, במבנים שנפגעו מרטיבות קפילארית לאורך תקופה ממושכת, מומלץ לציית לכלל הבא :

חובה לבצע טיפול מונע בקירות הפנימיים הפגועים,

בד בבד עם בצועם של איטומים נחוצים אחרים.

במאמר זה נסביר על שיטות מניעה כנגד רטיבות קפילארית בבניה חדשה ועל שיטות הטיפול בה במבנים אשר כבר נפגעו מהתופעה. בהמשך נציג שיטות איטום חדשניות הבאות כיום לעזרתנו והמאפשרות טיפול טוב יותר במפגעי רטיבויות קפילאריות.

רטיבות קפילארית בתחתית עמודי מרתף ובקירות.

קפילאריות

קפילאריות הינה התופעה בה נוזל מתרומם מעצמו כאשר הוא נתון בתוך צינורית צרה או בחומר נקבובי. פעולת הקפילאריות גורמת לרטיבות לנוע כלפי מעלה, בניגוד לכוח המשיכה.

הסיבה לעליית הרטיבות הנה משיכה בין המולקולות של הנוזל לבין המולקולות של החומר בו הנוזל נתון. עוצמת המשיכה בין המולקולות של החומרים גוברת על כוח המשיכה של כדור הארץ וכתוצאה מכך מטפסת הרטיבות כלפי מעלה.

[המילה "קפילארי" (באנגלית (Capillar משמעותה ""צינור / גליל צר" ומקורה מהמילה הלועזית Capilus – "שערה"].

רטיבות קפילארית

בענף הבנין המונח "רטיבות קפילארית" משמש לתאור התופעה בה רטיבות מהקרקע  מטפסת במעלה קירות בתים העשויים בטון, לבנים, בלוקים וכדומה.

עלייתה של רטיבות קפילארית בקירות מתאפיינת בד"כ בצורה המזכירה את צורתם של "גלי-קצף" על שפת הים. סימנים גליים מופיעים בתחתית הקירות הפגועים בעוד "קו מוקצף" מבצבץ בפיסגת הגל. "קו הקצף" נגרם כתוצאה מקיומם של מלחים-מסיסיים במי הקרקע אשר מצטברים ומבצבצים בפיסגת הגל בעת תהליך ההתאיידות של הרטיבות.

"קו הקצף", הופעת תפרחת בפיסגת האזור הפגוע.

נוכחותו של "קו הקצף" בפיסגת האזור הפגוע הנו אמנם סימן היכר מובהק לכך שקיימת עלייה קפילארית של רטיבות שמקורה במי הקרקע. יחד עם זאת לא ניתן להסתמך על סימן היכר זה כאינדיקציה בלעדית לכך שמקור הרטיבות הנו במי התהום בקרקע מכיוון שמלחים עשויים להגיע גם ממקורות אחרים כגון מתערובות המליטה של הקירות- חול הים, החצץ וכדומה.

(לדוגמא-  רטיבות מעל פנלים עקב הצפה תחת שכבת ריצוף גורמת אף היא לטיפוס חד פעמי של רטיבות קפילארית בקירות אשר מקורה אינו מי הקרקע).

רטיבויות קפילריות מסוגלות לטפס בקירות לגובה רב. הגובה אליו מטפסת הרטיבות הקפילארית מותנה בגורמים משתנים כגון הרכב וצפיפות החומר ממנו בנוי הקיר, כמות מי התהום בקרקע, אחוזי המליחות, כושר הספיגה והאידוי של הקיר וטמפרטורת הסביבה (התאיידות).

איטום רטיבות קפילארית

להלן סקירה של שיטות ומוצרי איטום קיימים וחדשניים יותר אשר עומדים לרשותנו לצורך מניעה או טיפול במפגעי רטיבות קפילרית.

ראשית- פעולות מניעת בעת בניה חדשה.

איטום נגד רטיבות קפילארית – בבניה חדשה

א.  נדבך חוצץ רטיבות.

בבתי קרקע מיושמת שכבת איטום חוצצת מתחת לשורת הבלוקים התחתונה של הקירות על מנת למנוע  עליית רטיבות קפילארית אל קירות הבלוקים דרך רצפת ו/או יסודות המבנה הנמצאים תחת פני הקרקע.

נדבך חוצץ רטיבות. קל מאוד לבצוע.

בשנים עברו היה נהוג לבצע את שכבת החציצה באמצעות הנחתו של "נייר טול" (נייר זפת) תחת שורת הבלוקים הראשונה. כיום מקובל לבצע חציצה זו עם חומרי אטימה צימנטים משחתיים ("הידראוליים") אשר נוחים יותר לשימוש ומאפשרים חיבור טוב יותר בינם לבין תחתית הבלוקים.

באופן דומה מיושם כיום נדבך חוצץ רטיבות גם מעל ראשי כלונסאות הטמונות בקרקע. במרתפים או מקלטים תת קרקעיים נאטמים ראשי הכלונסאות עם חומר איטום צימנטי הידראולי על מנת למנוע עליית רטיבות קפילארית דרך הכלונס אל תוך רצפת המרתף ו/או אל העמוד שבהמשכו. ראה לדוגמא פרט איטום ראש כלונס  (באדיבות חברת פזקר).

ב.  איטום יסודות תת-קרקעיים, קורות יסוד.

איטום חלקי המבנה הבאים במגע עם הקרקע הנו כלל בל יעבור בבניה חדשה. כל עוד עטופים כל חלקי המבנה התת קרקעיים בשכבת איטום- אין חשש מעלייתה של רטיבות קפילרית דרכם.    איטום קורות היסוד וחלקי הקירות התת-קרקעיים מתבצע בחומרים ביטומנים או צימנטים משחתיים. (ראה סדרת מאמרים בנושא "כשלים באיטום בתי קרקע- איטום קירות, קורות יסוד, שלד המבנה").

יש לציין כי כאשר מתבצע האיטום בצידי קורות היסוד בלבד עדיין עשויה לחדור רטיבות דרך תחתית היסוד כאשר זו אינה אטומה- ולטפס מעלה דרך קורת היסוד אל תוך הקירות. מומלץ לאטום את כל חלקי המבנה התת קרקעיים עד לעומק מספק ובנוסף לנדבך חוצץ הרטיבות שהוזכר לעיל.

ג.  תוספים משפרי אטימה ליציקות בטון.

שיטת איטום זו הינה למעשה היעילה ביותר אך יחד עם זאת היא עדיין איננה מיושמת דיה בענף הבנין.

יתכן שהסיבה לכך נובעת מהרגלי עבודה / קבעון או שיקולי תקציב, אך גם האחרונים אינם עומדים במבחן המציאות, הן מהבחינה הכספית והן מהבחינה ה"איטומית". תוספים משפרי אטימה מתווספים לתערובת הבטון בטרם יציקתה ומקנים יציקה אטומה לגמרי אשר מטיבה אינה מאפשרת מעבר של רטיבות קפילארית.

תוספי אטימה חדשניים ומתקדמים יותר הנם תוספי איטום גבישיים.  אלו יכולים בפני עצמם להוות תחליף גם לשכבות האיטום החיצוניות המיושמות בהיקף קורות היסוד וביכולתם להתמודד בהצלחה אף עם תופעות סדיקה שעלולות להתרחש ביציקה בהמשך השנים. בהתאם לגודלו של הפרוייקט, מסוגלים תוספי איטום גבישיים אף להוזיל את עלות העבודה במקביל לשיפור באיכות האיטום.

———————

ניקוז

ניקוז יעיל הנו תנאי שאין לפסוח עליו. יש לבצע שיפועים בקרקע העליונה או לחילופין להשתמש בתעלות ניקוז חרושתיות אשר יוליכו את מי הגשמים הלאה מהמבנה. על מי הגשמים הניגרים מקצות המרזבים להיות מורחקים גם כן באופן דומה. בנוסף יש לדאוג לניקוז תת קרקעי אשר ימנע היקוות של מי תהום סמוך לקירות וליסודות התת קרקעיים של המבנה.

איטום ותיקון מפגעי רטיבות קפילארית – במבנים קיימים

כפי שהודגש בראשיתו של המאמר, קיומם של מלחים מסיסיים מצריך טיפול בקיר הפגוע במקביל לבצוען של עבודות איטום אחרות.   במבנים הסובלים מרטיבות קפילארית מתמשכת הטיפול יצריך כמעט תמיד את הסרת שכבת הטיח הפנימית מהאזור הפגוע, בכדי למנוע את המשך פליטת ה"קצף" המלחי.

קיימות מספר שיטות קונבנציאונליות לאיטום ותיקון קירות שנפגעו מרטיבות קפילרית. פיתוחם של מוצרי איטום חדשניים אשר חלקן יפורט להלן משפר את איכות האיטום.ניתן להשתמש במוצרים החדשים כפתרון עצמאי אך בעקרון מומלץ לעשות זאת במקביל לשימוש בשיטות הקונבנציאונליות שהיו נהוגות עד כה.

איטום שלילי קונבנציאונלי

שיטות איטום המיושמות מבפנים המבנה מכונות שיטות "איטום שלילי" ועושות שימוש בחומרי איטום צימנטים הידראוליים ובתוספי אטימה שונים המעורבבים עם תערובות מליטה. חומרים אלו מיושמים מעל גבי דופן הקיר הפנימי (לאחר הסרת שכבת הטיח) ומונעים את מעבר הרטיבות והמלחים אל פנים המבנה.

שיטה זו מקובלת לבצוע מעל גבי קירות בלוקים, בטון וכדומה וניתן לבצעה באחד מהאופנים הבאים:

א.  איטום באמצעות שכבת איטום צימנטית.

בשיטה זו מיישמים מעל גבי הקיר שכבת איטום צימנטית המועשרת בתוספי איטום (כגון תוסף לטקס SBR או תוספי אטימה יעודיים אחרים). יש לבצע שכבה צימנטית סמיכה ולהדק אותה היטב אל התשתית. מעל גבי שכבה זו שעוביה כ 5 מילימטרים, מיישמים אח"כ את שכבת הטיח המיישר.

ב.  איטום שלילי קונבנציונלי בחומרים צימנטים הידראוליים.

בשיטה זו מיישמים 2-3 שכבות של חומר אטימה הידראולי משחתי, במריחה, מעל גבי שכבת ההרבצה הצימנטית שתוארה לעיל. לאחר מכן מבצעים את שכבת הטיח המיישר.

שיטת איטום זו מאוד יעילה כשלעצמה. חסרונה הוא בכך שהיא אינה מטפלת ברטיבות שנמצאת בעומק הקיר אלא יוצרת שכבה חוסמת מעל גבי דופן היציקה. לפרוט שלבי העבודה ראה/י מאמר על איטום מרתפים או מקלטים מבפנים.

איטום קפילרי באמצעות הזרקה / הספגה (אימפרגנציה)

שיטה חדשנית זו היא הטובה והיעילה ביותר לאיטום קירות בטון, קירות אבן עתיקים וכדומה.

בשיטה זו קודחים חורים בזוית אל תוך עומק הקיר ומזליפים לתוכו תמיסת שרף דלילה אשר מחלחלת ואוטמת את הקיר מבפנים.

עומק הקידוחים והמרחק בינהם נקבעים בד"כ על פי עוביה של היציקה (או עוביו של קיר הלבנים). לאחר ניקוי הקדחים מאבק מוחדרות לתוכם פיות הזלפה יעודיות אשר מטפטפות ומזליפות את התמיסה אל עומק הקיר במשך מספר ימים.

בעבר הלא-רחוק נהגו להזליף או להזריק בלחץ אל תוך הקירות חומרי איטום סיליקונים (בד"כ על בסיס מים) ואחרים.  הצלחתה של פעולה זו היתה מוגבלת ומותנית בצפיפות החומר ובכושר ספיגתו ובכך שהקיר עצמו היה יבש לחלוטין.

בשיטה נוספת, מעט פחות שכיחה- היתה מוזרקת לעומק הקדחים תמיסה משחתית סמיכה. לאחר זמן היתה מתמוססת המשחה, מתפשטת ומחלחלת לעומק הקיר.

תמיסות שרף חדשניות יותר מחליפות כיום את השימוש במוצרים הסיליקונים ובמשחות. משום היותן דלילות ביותר חודרות תמיסות השרף עמוק אל תוך הנקבוביות והתעלות הנימיות שבבטון. מתח הפנים הנמוך של השרף ודלילותו הגבוהה מאפשרים לו לחדור ולהרחיק את הלחות ואת המים הכלואים בפנים הבטון כך שניתן אף ליישם את החומר בעוד הקיר לח או רטוב.  תהליך הייבוש אורך מספר שבועות שבהם נפלטים המלחים ושאריות הרטיבות מהקיר. לאחר הייבוש מתקבל בטון אטום ויבש וניתן להמשיך ולבצע את עבודות הגמר והתיקונים הדרושים בקיר.

יתרונות:

1.  השרף חודר לכל עובי החתך של היציקה, מגן עליה מבפנים ויוצר למעשה "נדבך חוצץ רטיבות"

בפנים הקיר.

2.  ניתן לישום בקירות לחים, אין צורך להמתין לייבוש.

3.  ניתן ליישום בקירות אבן עתיקים, קירות לבנים וכדומה.

4.  במקרים חריגים בהם הנזק מועט יחסית, ניתן לבצע את הקידוחים ללא הסרת שכבת

הטיח.

שיטה זו אינה מתאימה לשימוש בקירות העשויים בלוקים חלולים.

איטום קירות נגד רטיבות קפילארית- עם חומרי איטום גבישיים

חומרי איטום גבישיים הנם חומרים המסוגלים לחדור לעומקן של יציקות בטון כל עוד קיימת בהם נוכחות של לחות ורטיבות. החומר הגבישי חודר אל פנים הבטון ושב להעמיק לתוכו בכל עת בה עולה ובאה רטיבות. סדקים עתידיים ביציקה נאטמים אף הם באותו אופן. יש תמיד להסיר את שכבת הטיח מהקיר לפני השימוש בחומר.

במקרה של איטום קפילארי על קירות בלוקים- טיט צימנטי גבישי מהווה אופציה מועדפת. שכבת טיט גבישי בת מספר מילימטרים מיושמת על דופן הבלוק, בדומה לשכבת ההרבצה שתוארה לעיל. החומר הגבישי נספג וחודר אל עומק דפנות הבלוק שעליו הוא מיושם ואוטם גם את הדופן עצמה כנגד מעבר רטיבות ומלחים. לאחר מספר ימי אשפרה (הרטבה) בהם חודר החומר לעומק הבלוק- ניתן לבצע את שכבת הטיח המיישר.

————–

לסיכום פרק זה נדגיש כי ניתן להשתמש בכל אחת מהשיטות שלעיל כמערכת איטום העומדת בפני עצמה. יחד עם זאת מפאת החשש התמידי שתופעות קצף ופריחה תחזורנה על עצמן, מומלץ מאוד להשתמש בשיטות החדשות והקונבנציאונליות- במקביל. דהיינו-

א.      להסיר את שכבת הטיח הפגועה.

ב.      לבצע איטום פנימי בתוך הקיר באמצעות הזלפת תמיסה יעודית.

ג.       לבצע איטום עליון נוסף בחומרים צימנטים הידראולים, או בחומרי איטום גבישיים.

ד.      לסיים עם שכבת טיח מיישר ועבודות הגמר.

ביישום מקצועי מסוגלות שיטות אלו למנוע מעבר רטיבות קפילארית. עיקר הקושי יתגלה בעת טיפול במבנים בעלי קירות אבן / סלע טבעי.

רטיבות מעל פנלים

לא ניתן לסיים מאמר זה מבלי להתייחס לבעיות השכיחות כל כך של רטיבות מעל פנלים.  רטיבויות קפילריות מעל פנלים בקומות עליונות נגרמות כמעט תמיד עקב חדירת מים אל מתחת לשכבות הריצוף כתוצאה מפיצוצי צנרת או כתוצאה מחילחול המים תחת ריצופים של מרפסות וגגות מרוצפים חשופים.

במצבים אלו ניתן אמנם להשתמש בחלק מהחומרים והשיטות  שהוזכרו לעיל אלא ששיטות אלו בשום אופן אינן מהוות תחליף לצורך בהחלפת הריצוף והמילוי הרטוב שמתחתיו.

כהערה כללית יש לציין כי קירות בלוקים כשלעצמם אינם נוטים להעביר רטיבות קפילארית לגובה רב, משום שהחומר ממנו הבלוק בנוי אינו "צפוף" דיו. בד"כ יתברר שזוהי דוקא שכבת הטיח שעל הבלוקים ש"מסיעה" את הרטיבות הקפילארית לגובה רב יותר.

——————–

לתיקון נזקי רטיבות בקירות, אשר לא נגרמו כתוצאה מרטיבות קפילרית ממושכת, ראה את המאמר על תיקון קירות לאחר חדירת רטיבות.

לבצוע תיקוני איטום בקירות תת קרקעיים של דירות קרקע אשר נפגעו מרטיבות או עובש ואשר אינה קפילארית באופיה, ראה מאמר על איטום רטיבות בקירות בקומות קרקע.

לנוחיותך מאמרים נוספים במדור מפרטי איטום ושיקום.

נשמח לענות לכל שאלה באמצעות פורום איטום ושיקום באתרנו.

בברכה,

איטומן –
מומחי איטום ושיקום מבנים

האתר בשיפוץ

אתר איטומן הוותיק נמצא בעיצומם של תהליכי שדרוג אשר יתרחשו במספר פעימות.

נשמח לקבל הערות והמלצות.

תודה וגלישה נעימה !

משהו לא ברור?

אנא שאל בפורום ונשמח לעזור.

הפתרון לעובש

צבע מקצועי מהפכני נגד עובש ופטריות. אינו מכיל רעלנים וידידותי לסביבה.

מוצרי זיפקס

טכנולוגיית האיטום הייחודית של זיפקס נועדה לאיטום כל משטח בטון.

דילוג לתוכן