באמבטיה היו לי חששות קלים על חלק מהמקומות, ולא היה לי סיקה טופ. המליצו לי להבריש מקומות אלו בדבק לטקס. שאפילו שהוא לא חומר אטימה ייעודי, אבל הוא מספיק עבור המקומות הנ"ל (שהחשש בהם קטן, כיון שכנראה הכל אטום לפחות בשכבת סיקה טופ אחת). ועשיתי כך עם "סיקה לטקס סופר".

אבל העירו לי שאצלי זה עלול להוות בעיה. כי אני מרצף בדבק קרמיקה (לא בטיט), והדבק עלול לא להתפס על הלטקס, כיון שהאיזור אטום. האם זה אכן בעיה? ואם כן - מה ניתן כעת לעשות (לאחר שכבר מרחתי את הלטקס על התשתית)?

שלום שלמה,

המריחה של הדבק אמורה היתה להיות כאשר הוא מדולל במים, כך שיספג לעומק הקיר. (אחרת- עלול להיווצר מעין "קרום" חיצוני שאינו טוב להדבקה).

אם המצב תקין והדבק נספג לעומק הקיר- אין חשש, אך יש להשתמש בדבק מתאים. לדוגמא- דבק מסוג סיקה סראם, של חברת סיקה / גילאר.   לחילופין ניתן להוסיף את אותו דבק לטקס-סופר לתערובת הטיט.

שב"ש,

גבי

תודה.

בטיט אכן אני מבין שהוספת לטקס תפתור את הבעיה. האם גם בדבק קרמיקה ניתן להוסיף לטקס?

מה הבעיה שהזכרת שבמריחת לטקס לא מדולל במים, עלול להיווצר קרום חיצוני שלא טוב להדבקה. למה הקרום החיצוני לא טוב להדבקה?

שלום שלמה,

לדבק קרמיקה ניתן להוסיף לטקס רק אם יצרן הדבק בפרוש מותיר זאת. אחרת- לא מומלץ להמר. בדבקים המתקדמים מסוג C2T , המיועדים לשימוש חיצוני , לשימוש בחדרים רטובים ולשימוש לצורך הדבקת גרניט פורצלן וכדומה- ממילא יש תוסף לטקס SBR בתוך הדבק (שמגיע כאבקה בתוך התערובת המוכנה).  דבקים אחרים מגיעים עם מוסף הדבקה נוזלי שיש להשתמש בו על פי הוראות היצרן.

הכלל הוא פשוט לעקוב במדוייק אחר הוראות היצרנים השונים. הדבק אותו הזכרתי (סיקה סראם) מתאים לכך, ולכן הוזכר.

קרום חיצוני אינו טוב להדבקה כאשר הוא אינו נספג לתשתית אלא נראה יותר כמו "קליפה" שניתנת לקילוף במשיכה. גם שטח הפנים שלו חלקלק מדי ואינו טוב להדבקה.    לא ניתן לראות מכאן במה בדיוק מדובר, אך אלו הקווים הכלליים.

בהצלחה,

גבי

למה כוונתך שהסיקה סראם מתאים לכך,  האם שבסיקה סראם מותר להוסיף לטקס?

הכוונה היתה לכך שהסיקה סראם מתאים כפי שהוא ואין צורך להוסיף לו לטקס. תוכל גם ליצור קשר עם חברת גילאר (היבואן) במספר 09-8994000.

בהצלחה,

גבי

שלום

מדובר בעבודה באזור המטבח בבית טרומי .( הקירות להריסה בתוך הבית) .

אנחנו רוצים להרוס קיר בגובה מטר וחצי עד למשקוף שפונה לכיוון הסלון  , רוחב הקיר פחות ממטר.(הקיר בעובי של 5 ס"מ אולי פחות וקבלן שהיה בדירה אמר שיכול להיות שזה קיר בלוקים בכלל) וע"י כך להגדיל את פתח הדלת הקיים ( נוריד את משקוף) .

ולידו יש קיר ( אולי קיר יסוד ) בעובי 15 ס"מ פתח דלת ולידו חלון קטן( מדובר בקיר פנימי) . אנחנו רוצים להגדיל את פתח הדלת ע"י הריסת הקיר עד לחלון הקטן , זאת אומרת להוסיף פתח של 60 ס"מ כאשר אנחנו שוברים את הקיר רק עד גובה המשקוף)

מדובר בהריסת שני קירות פנימיים עד לגובה המשקוף של הדלת  ברוחב שלא יותר מ 60 ס"מ . השאלה

האם צריך אישור מהנדס לפני הריסה ( הקבלן אומר שלא ! , הוא לא מוכן לתת אישור שכזה . ואומר שלדעתו אין כול בעיה .)

מי נותן אישור וכמה זה עולה ? מדובר בבית ישן מעל 40 שנה בית טרומי .

שאלה נוספת כמה עולה הריסת קיר עד לגובה משקוף ברוחב של 60 ס"מ ?

אשמח לקבל תשובה מהירה עם טלפון של מהנדס או קונסטרוקטור אנחנו רוצים כבר להתחיל בשיפוץ.  תודה

נ.ב.  אנחנו גרים בקומה אחרונה בבית של 4 קומות והשכנים בקומות מתחת עשו שינווים מרחיקי לכת בהריסת קירות ארוכים יותר בביתם .

שוב תודה

שב"ש איציק,

נסה לטלפן אל אבי גנח במספר 8461313 - 052.  לא אוכל לנקוב במחיר הבדיקה משום שהיא תלויה באיש המקצוע ובאזור המגורים / המרחק.  הערכה- סביב ה 1000 ש"ח. 

מחיר הפרוק גם הוא משתנה בהתאם לקומה המדוברת (פינוי הפסולת) ולהיקף העבודות. המחיר יטפס מאוד מעלה אם קבלן יגיע למקום רק עבור הריסת הקירות, וירד מאוד כלפי מטה אם העבודה תתבצע במסגרת עבודות שיפוץ אחרות שיבצע במקום, אפילו באותו היום. 

על פניו נראה שתוכל לפרק את הקיר הדק (5 ס"מ) אך רק מהנדס / הנדסאי / קונסטרוקטור מוסמך לתת אישור לכך לאחר בדיקה בשטח, כמובן.

בהצלחה,

גבי

שלום גדעון,

את ההבדלים המדוייקים בין החומרים לא אוכל לפרט, מדובר בפרטים טכניים שרק היצרנים ו/או מעבדות יוכלו לספק.

שני החומרים הם חומרים אקרילים משחתיים שאינם עמידים לתנאים של מים עומדים, שלוליות , או לחות מתמדת. העדפה האישית שלי, מנסיון עבודה עם שני החומרים- היא פוליגג.

במקרה שישנן שלוליות וכדומה, יש לעבור לחומרים מתקדמים יותר שעמידים יותר בתנאי מים עומדים, כגון מולטיגג, פוליגג סופר M, מאסטר גג.

אגב, לא ציינת מהו סוג חומר האיטום שיש כעת על הגג.  ראה גם מאמרים על איטום גגות ועל איטום גגות בחומרי איטום אקרילים.

שב"ש,

גבי

שלום גבריאל,

אין פתרון איטום מקצועי סביר לבעיה שכזו. חובה לאטום מלמעלה. אפשר לאטום את הרצפה באופן זמני עם חומרים צימנטים משחתיים, במריחה של 2-3 שכבות. אך העסק בהחלט מיועד לפורענות במצבו הנוכחי ועליך לתבוע את השכן שיבצע זאת מהר, לפני הגשמים, ועל חשבונו שלו.

מהבחינה המקצועית ניתן לאטום תקרות בטון מהצד התחתון עם חומר איטום גבישי מסוג "זייפקס" אך ניתן לבצע זאת רק על תקרות בטון (לא על תקרות צלעות). לצורך זאת יש להסיר את שכבת הטיח תחילה- ומדובר על הוצאה כספית ענקית שאינה מוצדקת כלל וגם אינה נכונה לבצוע מהבחינה המקצועית משום שהאיטום צריך לבוא מלמעלה.

בהצלחה עם השכן (...),

גבי

1. נאמר לי שעל כל קיר הסמוך למים (כולל קירות בטון), כדאי למרוח גלנץ. אבקש להבין, הרי בקיר בטון, הבטון זהה לגלנץ כמעט לגמרי בהרכבו, והשוני הוא רק שבבטון יש חצץ ובגלנץ אין. אז אם כן, מה בכלל מוסיף הגלנץ, הרי חול ומלט יש גם בקיר הבטון?

2. נאמר לי שאם הקיר חלק, דרוש לחספס אותו לפני מריחת הגלנץ. אבקש להבין, הרי החיספוס נעשה ג"כ בגלנץ. אז אם הגלנץ לא נתפס טוב ודרוש חיספוס,  איך  החיספוס עצמו נתפס טוב?

שלום רון,

מה שנאמר לך - בהחלט נכון. אך לא ברור לאיזה צורך הנך מתכוון לבצע את הגלנץ` : הכנת קירות חיצוניים, קירות חדרים רטובים , תת קרקעיים ?

תחילה, מצורת שאלתך דומני שיתכן שישנה אצלך אי הבנה לגבי הגדרת המילה "גלנץ". "גלנץ" נקרא לעיתים גם בשם "שכבת הרבצה" אשר מיושמת על קירות חוץ לפני שכבות הטיח, ולכן עליה להיות מחוספסת.    במקרים אחרים המילה "גלנץ" משמשת לתאור שכבה מחליקה על גבי משטחי בטון, או על גבי קירות בכלל, כהכנה לקבלת שכבות איטום. במקרה האחרון , השכבה כמובן מוחלקת ולא מחוספסת.

בשני המקרים התערובת מכילה מוספי איטום (דבק לטקס SBR) כך שכושר האטימה שלה גדול יותר משל הבטון.  בקירות חוץ מתפקדת שכבה זו, בנוסף להיותה שכבה אוטמת, גם כשכבה שנועדה לתת רקע אחיד על כל שטח הקיר (כאן היא נקראת "שכבת הרבצה").  היא גם משמשת לגישור מעל סדקים, בחיבורים בין בלוקים לקורות בטון, כאשר במקרה זה מטביעים בתוכה רצועות רשת אינטרגלס.

באשר להידבקות :

הבטון עצמו חלק וצפוף וקשה להצמיד אליו שכבות טיח , וגם שכבת גלנץ, באופן ישיר. לכן - מבצעים את שכבת הקישור תחילה.

כך שבמקרה שמבצעים שכבת טיח על קירות חוץ שעשויים מבטון, או על חלקי בטון (עמודים וקורות)  יש צורך בשכבת קישור צימנטית לפני הגלנץ.

לענין היצמדות החומרים ראה גם את המאמר על עבודה נכונה עם חומרי מליטה - יסודות איטום | שיקום מבנים.

יש לבצע שכבת קישור או שכבה "מחוספסת" לפני הגלנץ, כאשר שכבה זו ניחנת כאמור בכושר הידבקות חזק. מבצעים אותה מתערובת של מלט וחול ביחס של 1:1 ועם 50 אחוז דבק לטקס SBR בתוך המים של התערובת. לאחר הייבוש מבצעים את הגלנץ על גבי הנ"ל ולכן על השכבה הראשונה להיות מחוספסת (בלי קשר לעובדה ששכבה הגלנץ עצמה תהיה מחוספסת או מוחלקת).

ניתן אגב, לבצע זאת גם בשיטת רטוב-על-רטוב (ללא חיספוס) ובאותו הזמן : מורחים את חומר היסוד ומייד מעליו את שכבת הגלנץ (שיש בה את אותו סוג דבק).

בברכה,

גבי

כוונתי לגלנץ המוחלק על קירות בטון.  ושאלתי מתייחסת למציאות שרוב הקבלנים עושים גלנץ ללא כל מוספי איטום, אלא רק חול ים ומלט. ולכן שאלתי מה זה מוסיף לאיטום, שהרי מרכיבים אלו קיימים גם בבטון  (וברור שאינני שואל כשיש מוספי איטום בגלנץ).

וכן ביחס לשאלה השניה, (מה עוזרת שכבת הקישור המחוספסת, שאיך היא עצמה נדבקת) שרוב הקבלנים עושים גם את השכבה הזו מחול ים ומלט בלבד (עם שפריץ או מלג` משונן). אז איך השכבה המחוספסת הזו תדבק טוב יותר מהגלנץ המוחלק?

שלום רון,

ישום שכזה אכן נפוץ אך הוא מבוצע ע"י קבלנים שמנסים פשוט לחסוך לעצמם את עלות הדבק. אין בו שום כושר איטום וכושר הידבקות התערובת לקיר הנו נמוך בהרבה מזה של תערובת שמועשרת בדבק.   

לשאלתך - החומר המותז נדבק יותר טוב אל תשתית הבטון משום שהתערובת שלו מועשרת ביותר מלט (1:1) לעומת תערובת הגלנץ שבאה מעליו ואשר יש בה יותר חול / פחות מלט.

גבי

שלום ותודה.

אבל הרי בבניה הערבית מצוי מאוד שלא אוטמים כלל בזפת ויריעות, אלא אחרי היציקה המשופעת, הם מחליקים את הגג ע"י פיזור מלט על הבטון והחלקתו. והערבים הסבירו לי שזה בעצם גלנץ, שבמקום לערב את המלט והחול במים ולמרוח באופן חלק, הם בוזקים את המלט ישירות על הבטון ומחליקים (ואמנם אין בזה חול).  ועכ"פ לדבריהם הבניינים הללו יבשים עשרות שנים ללא כל כשל.  

ועכ"פ מזה הבנתי שלפחות לדעתם יש משהו מסוים בגלנץ שאין בבטון. שהרי גם הערבים לא מסתפקים ביציקת הבטון באופן משופע, אלא בוזקים את המלט עליו ומחליקים. האם באמת הם עושים דבר מיותר (ומה שעוזר אצלם זה רק השיפוע הנכון, והגלנץ לא תורם מאומה לאחר שיש כבר בטון)?

בנוגע למה שכתבת ששכבת היסוד המחוספסת נדבקת טוב יותר מכיון שיש בה יותר מלט (ואולי גם יותר דבק), אם כן מדוע לא מספיקה מריחה טובה של שכבת היסוד בלבד?  כי אם זה רק בגלל העלות הגבוהה יותר של החומרים, הרי במקרים מסוימים הזמן (למרוח פעמיים) יקר יותר.

שלום רון,

החלקת הגג בשיטה הערבית שהזכרת מצופפת אותו כך שהוא פחות חדיר והשטח יותר חלק. הן השיפוע והן הדחיסות מסייעים למנוע את חדירת הרטיבות. על כל פנים מדובר כמובן בשיטה עתיקה ולא ניתן לבוא בהכללות שהיא תמיד הצליחה. 

לגבי שכבת היסוד בשאלתך השנייה- זו דקה יותר מהשכבה העליונה של הגלנץ ואינה מספקת. לשכבות עבות יותר יש להוסיף חול לתערובת.

שב"ש,

גבי

ביחס הבניה הערבית הבנתי.

ביחס לתשובתך (על שאלתי השניה, מדוע לא מספיק לאטום בשכבת היסוד) ששכבת יסוד היא לא עבה מספיק עבור איטום - אני התכוונתי לשאול למה לא למרוח שכבה עבה מהחומר של שכבת היסוד. שהרי שכבת היסוד היא לא דבק נוזלי עם מים לבד, אלא 1:1 מלט וחול עם 1:1 מים ודבק, ובהרכב זה ניתן לעשותה גם דלילה וגם עבה. אז מדוע לא לעשות שכבה עבה מזה וזה יצמד טוב בגלל ריבוי הדבק והמלט, ויאטום טוב בגלל העובי?

בתגובתי האחרונה כתבתי ששכבת היסוד מורכבת מ1:1 חול ומלט ו1:1 מים ודבק. את ההרכב הזה לקחתי מתשובתך הראשונה בשרשור זה (תחת הכותרת "הכנת קירות") שכתבת על שכבת היסוד ש"מבצעים אותה מתערובת של מלט וחול ביחס של 1:1 ועם 50 אחוז דבק לטקס SBR בתוך המים של התערובת".

אבל אח"כ קראתי את המאמר על חומרי מליטה ושם כתוב שעושים את זה ממלט נקי (ללא חול) ומים ודבק. ולפי המאמר, מובן למה לא ניתן לעשות שכבה עבה של שכבת היסוד. אבל לא הבנתי איך זה מסתדר עם מה שציטטתי מדבריך לעיל, שבשכבת היסוד יש כן חול.

דבר נוסף שלא הסתדר לי, שבתשובתך הנ"ל כתבת שיש 2 אופנים לעבוד עם שכבת יסוד (1. לחספס את השכבה, ואת השכבה השניה למרוח אחרי ששכבת היסוד התייבשה.  2. לעבוד רטוב על רטוב ואז אין צורך לחספס). ובמאמר כתוב שדרוש לעבוד רטוב על רטוב. ולא מוזכרת כלל האפשרות לחספס ולעבוד על יבש.

אודה מאוד על הבהרת הדברים.

תודה

שלום רון,

אכן, ההערות שלך נכונות.

להלן מספר הבהרות / תיקונים :

1.  ככל ששכבת היסוד יותר דלילה (מלט בלבד או מלט וחול, כך היא נספגת / נצמדת יותר טוב אל תשתית הבטון.  אם תבצע שכבה עבה (מלט וחול) ההיצמדות שלה אל התשתית תהיה פחות טובה מזו של התערובת הדלילה (מלט בלבד, עם מים ודבק).

2. לא ניתן לבצע חיספוס או התזה, על גבי תערובת דלילה של מלט+מים+דבק, אשר אינה מכילה חול.

3. ניתן לבצע את שכבת היסוד הראשונה כפי שהערת / תיקנת, וכמתואר במאמר על "עבודה נכונה עם חומרי מליטה". במקרה שכזה העבודה היא בשיטת רטוב-על-רטוב משום שממילא לא ניתן להשיג חיספוס (ולהמתין לייבוש).   שיטה זו היא השיטה העדיפה כאשר מבצעים מעל שכבת היסוד שכבה דקה נוספת להחלקת האזור (כגון שכבת הרבצה או שכבת-החלקה, בעובי של כ 5 מ"מ).  כנראה שזה המצב אצלך, אם כי עדיין לא פרטת לאיזו מטרה מתבצעת ההחלקה).

4.  כאשר מבצעים מעל שכבת היסוד שכבה עבה יותר, כגון שכבת טיח בעובי של כ 1.0 ס"מ ומעלה, על התשתית להיות מחוספסת. אחרת- הטיח יגלוש מטה בעודו טרי ולא יאחז טוב על הקיר. מכיוון שעל התשתית להיות מחוספסת, מבצעים את שכבת היסוד בהתזה (או שמחספסים אותה מייד לאחר המריחה על הקיר).  אך שכבת היסוד, במקרה זה, תהייה מכילה חול (על מנת שיהיה אפשר ליצור חיספוס ועל מנת שתהייה אחיזה טובה בין שכבת היסוד ה"חולית" לבין שכבה הטיח (שיש בה גם כן חול) שמעליה.      בכל מקום בו תבוא שכבת טיח מעל שכבת היסוד- יש לבצע שכבה מחספסת שתוכל להחזיק את שכבת הטיח, על מנת שלא תגלוש מטה תוך כדי העבודה. 

עקרון נוסף : שכבת יסוד דלילה, ללא חול, אינה מאפשרת היצמדות טובה של שכבות טיח מעליה, לאחר שהתייבשה, משום שהיא "חלקלקה" (אין בה חול או חיספוס) ומשום שהיא מאוד אטומה עקב כמות הדבק שבתערובת.

לסיכום:

כאשר עליך לבצע שכבת קישור על גבי משטחי בטון, עבור שכבת הרבצה, או עבור שכבת החלקה דקה (4-5 מ"מ), עדיף לעבוד בשיטת ה"רטוב-עלרטוב" ובמקרה זה לבצע את שכבת היסוד ללא חול כלל, כפי שנמתואר במאמר.    כאשר עליך לבצע שכבה עבה- על המשטח להיות מחוספס ולכן יש לבצע את שכבת הקישור בהתזה, עם חול. (במקרה זה יש צורך כמובן להמתין לייבוש השכבה לפני המשך הבצוע של השכבה העליונה).

מקווה שהכל ברור יותר כעת, גם בענין שאר השאלות לגבי שכבת האיטום.

בברכה,

גבי

ההסבר מאלף!  איזה דברים בהירים!