שלום אנה,

התופעה שציינת מצביעה על כך שישנו מעבר של רטיבות אל תוך הקיר. בד"כ הדבר נגרם כתוצאה מאיטום לקוי בחדר הרחצה, מתחת לשכבת הריצוף. במקרה שכזה הפתרון המקצועי והיסודי ביותר יהיה לפרק את הריצוף ולתקן את כל שכבת האיטום. (ראי מפרט איטום מקלחות בחומרים ביטומניים).

אם אינך רוצה להכנס ל"אופרה" שכזו תוכלי לנסות ולאטום את הפוגות שבין האריחים ברצפה ובתחתית הקירות. יש להסיר חלקי רובה רופפים ולהשלים במקומה רובה אקרילית חדשה. כמו כן יש לאטום חיבורים שונים בחדר הרחצה כגון סביב נקודת הניקוז ברצפה, בין האמבטיה / המקלחון לקירות- ועוד, עם מסטיק פוליאוריטני ("סיקפלקס 11FC") או סיליקון סניטרי. איטום שכזה הנו מאולתר ויכול להועיל, אם כי בצורה מוגבלת ולטווח זמן הרבה יותר קצר. כמו כן יש לקחת בחשבון שהרטיבות שנמצאת כעת מתחת לאריחים תמשיך לחלחל לאיטה אל תוך הקיר, אם כי בצורה מופחתת יותר.

הערה: במקרה שכמות הרטיבות גדולה היא יכולה להמשיך ולעבור גם אל מתחת לריצוף של החדרים הסמוכים. במקרה שכזה מומלץ כמובן שלא לנסות פתרונות מאולתרים אלא להרים את הריצוף כולו ולבצע את הפתרון היסודי ע"פ המאמר שלעיל.

נשמח לעזור הלאה בכל שאלה.

בברכה,

גבי

שלום שמעון,

תהליך הבניה שתארת אינו תקני..

ראשית יש לאטום את כל הקיר היטב. רק לאחר מכן מבצעים את החיפוי.

1. יש להחליק את הקיר עם "שכבת הרבצה צימנטית" (שמועשרת בדבק לטקס SBR). מעליה אוטמים אח"כ את הקיר עם חומר איטום צימנטי משחתי (כגון ה"סיקה טופ 107") בשתי שכבות לפחות.

2. את החיפוי מבצעים רק אח"כ כאשר חובה להשתמש בדבק לטקס SBR לצורך שיפור ההידבקות בין האיטום לאבן (ובכלל).

יש להשתמש בדבק בתערובת המליטה, כולל מריחת שכבת דבק על גבי האריח וגב הקיר ועבודה בשיטת "רטוב על רטוב". לשאלתך:תוספת התשלום עבור הדבק בלבד צריכה להיות מינימלית (עלות פח דבק של 18 ליטר היא כ 250 ש"ח בלבד).

הנ"ל מהווה תאור כללי בלבד. התקן הנוכחי מחייב עיגון מכני של האבן בנוסף להדבקה. שים לב שמדובר על עבודה עם היבט בטיחותי. על מנת למנוע נשירת אבן בעתיד יש לעבוד ע"פ מפרט טכני מסודר שמותאם לסוג הבניה, לגובהו של הקיר ועוד..

בברכה,

גבי

הכל ניתן בהנדסה, אך אתה מתאר אתגר מעבר לייעוץ בפורום.

מומלץ בחום לקחת בתשלום קונסטרוקטור מוסמך המתמחה בשיקום מבנים, או את הקונסטרוקטור שתכנן את ההרחבה.

יש עוד הרבה אפשרויות לסיבת השקיעה של התקרה מלבד אלו שפרטת, רובן סבירות יותר, כולן דורשות איבחון בשטח לפני המלצה מסויימת

בהצלחה

שלום אמיר,

חסרים נתונים בשאלתך לגבי אזור האקלים / סוג הקרקע / נוכחות מי תהום וכיוצ"ב.

באופן כללי העדיפות היא להשתמש בחומר האיטום הגבישי ברצפת ובקירות המרתף (וגם בתקרה, אם היא לגמרי טמונה בקרקע). בשאר האזורים התוסף גם יכול להחשב באופן כללי בבחינת "מותרות" אלא אם חלק מהשלד טבול במי תהום. (יש להתייחס גם להערתו של חגי בתשובה הקודמת).

שים לב שרכישת התוסף עצמו אינה מספקת. יש להקפיד בשטח על צפיפות והומוגניות של היציקה, ומניעה מוחלטת של חללים וכיסי חצץ. לא מומלץ לתת מלאכה זו לקבלני שלד שאינם בעלי נסיון בתחום.

עקב אכילס של המערכת הגבישית הם הפסקות היציקה מכיוון שהחומר הגבישי מסוגל לאטום סדקים ברוחב מקסימלי של כ 0.4 מ"מ. מעבר לכך יש להוסיף למערכת אלמנטים נוספים שעמידים בגמישות הנדרשת.

קיימות כיום מספר חברות שמשווקות את החומר. הנכון ביותר יהיה לבחור חברה שמספקת חבילת שרות שלמה אשר כלולים בה פיקוח על איכות היציקה ועל האיטומים הנוספים שהזכרתי, וכוללת תעודת אחריות בגין חדירת רטיבות למרתף.

העלות משתנה בהתאם ל"חבילה" שתרכוש (מספר מאות שקלים לקוב) והפיקוח על העבודה.

נשמח לעזור הלאה בכל שאלה.

בברכה,

גבי

דרגות החשיפה יגדירו את סוג הבטון ואת הכדאיות של החלופות (תפקודית או גבולית).

את דרגת החשיפה של הקרקע אמור הקונסטרוקטור לקבל (ואם לא קיבל - לדרוש) מיועץ הקרקע כחלק מבדיקות הקרקע.

את דרגת החשיפה של המעטפת אמור הקונסטרוקטור לחשב לפי המרחק של הבניין מהים ו/או מאזור תעשייה ו/או מכביש ראשי ו/או גורם זיהום אוויר אחר.

תקן 118 ודרגות החשיפה מחייבים את כולם מזה כשנתיים.

אחרי הגדרת סוג הבטון ניתן יהיה להתייחס לתוספים מיוחדים כגון איטום גבישי.

בדרגות החשיפה הבינוניות ומעלה, עלות בטון "תפקודי" דומה או נמוכה מעלות בטון "גבולי".

בכל מקרה של בחירה בבטון עם תוסף איטום גבישי, הבטון ה"גבולי" יוזיל גם את עלות התוסף הגבישי.

בהצלחה