שלום חגית,

יריעות ביטומניות וחומרים ביטומנים משחתיים עדיפים על פני החומרים הצימנטים (כגון ה"סופר סיל") מכיוון שהם גמישים יותר. בנוסף גם קל יותר לעבוד אתם והכנת השטח סלחנית יותר.

לצורך בחירת חומר האיטום יש להתחשב תמיד בגודל המרפסת.הזכרת גודל של 28 מ"ר. האם מדובר על שטח של כל מרפסת או על שתיהן ביחד ?

כלל האצבע הוא שהיריעות עדיפות כאשר אין הגבלה בשטח שמקשה על עבודת ההלחמה. אך במרפסות קטנות יחסית אפשר לבצע איטום מצויין גם בחומרים משחתיים על בסיס ביטומני, כגון "A12" (ביטום), "אלסטוקל" (פזקר), "היפרדסמו PB" (פולידן) וכדומה. חומרים אלו מאפשרים יישום שכבת איטום עבה במכה אחת, במקום מספר שכבות שנחוצות כאשר עובדים עם חומרים ביטומנים אחרים (מסטיגום, אלסטופז וכדומה).

ראי מפרט בסיסי לאיטום מרפסות וגגות מרוצפים עם יריעותוגם מפרט לאיטום מרפסות בחומרים ביטומנים. אם הקבלן מתעקש על שימוש בחומרים צימנטים עליו להכין את השטח היטב וליישם רשת אינטרגלס בין השכבות של חומר האיטום- בכל השטח.

נשמח לעזור הלאה בכל שאלה.

בהצלחה,

גבי

שלום יוסי,

לשטח של 10 מ"ר שעוביו הממוצע הוא 15 ס"מ תצטרך 1.5 קוב שומשום.

אך כאשר מרצפים מעל שומשום נדרש עובי גדול יחסית לשכבת הטיט (כ 3-4 ס"מ), ובנוסף לכך עליך להתחשב גם בעוביו של האריח (קרמיקה / אבן/ טרצו ?). כך שבסיכום הכולל תצטרך מעט יותר מקוב אחד של שומשום (1.2 בערך).

בהצלחה,

גבי

בהצלחה

שלום אלון,

איני בטוח שהבנתי את כוונתך. אנא נסח אותה יותר במדוייק.

באופן עקרוני המשטח המרוצף החיצוני (של המרפסת) צריך להיות מעט נמוך יותר ממפלס הריצוף הפנימי. אם יציקות הבטון (הרולקות) גבוהות מדי ומפריעות להתקנת הריצוף בגובה זה אפשר לעיתים פשוט לפרק אותן ולצקת רולקות קטנות יותר.

במקרים חריגים שבהם אי אפשר להנמיך את מפלס הריצוף החיצוני אפשר ליצור מחסום מוגבה ("מדרגה") במפתן היציאה.

אם תפרט הלאה נשמח לעזור.

בברכה,

גבי

שלום מיכאל,

תודה על ההערה..

הפרטים (השרטוטים) הושמטו מהמאמר עקב תקלה טכנית בשרת שבו הם אוחסנו. כתחליף בינתיים ראה בקישור המצורף לשאלה דומה, שרטוט של רולקה בטון בתחתית המבנה. ראה גם פרט רולקה צימנטית באיטום מרתף(ביטום).

נשמח לעזור הלאה,

גבי

שלום ארז,

המפרט השני שהוצע לכם על ידי המהנדס הנו הרבה יותר יסודי וטוב. במסגרת מפרט זה מורידים את כל שכבת הטיח, מתקנים סדקים ופגמים אחרים בתשתית, מטפלים בברזלים חלודים, מבצעים שכבת איטום ראשונה שנקראת "שכבת הרבצה" ואחר כך מבצעים מעליה את שכבת הטיח המיישר. לסיום- מצפים את הקירות בשכבות הגמר של השליכט.

אפשר אגב להשתמש בצבע גמיש כשכבת הגמר, גם במפרט היסודי יותר. אם הבית מרובה סדקים עדיף לעבור לצבע גמיש כשכבה המסיימת, במקום השליכט הצבעוני. אך בכל מקרה המפרט השני עדיף על הראשון ויחזיק מעמד הרבה יותר זמן. הוא גם יעלה הרבה יותר כסף.

המפרט הראשון כולל תיקונים מקומיים בלבד כך שסביר להניח שתצטרכו לבצע שוב תיקונים שכאלה לאחר מספר שנים.

מבחינת שנות האחריות: הדבר תלוי בקבלן המבצע ובשנות האחריות שהוא יהיה מוכן לתת. כהערכה מדובר על כ 5 שנות אחריות לפחות כנגד מעבר רטיבות, לכל אחת מהשיטות, אם כי המפרט היסודי (השני) יחזיק מעמד הרבה יותר מכך ואפשר אולי לקבל עבורו גם 10 שנות אחריות (כנגד מעבר רטיבות מהקירות בלבד, ולא בגין התיישנות הציפוי וכיוצ"ב).

בברכה,

גבי